מדברים על מיזוג של קהילות בת ים ותל אביב, אך ברור שייקח קצת זמן עד שהפער בין שתי הערים יצטמצם. בטווח הארוך זה יהיה תהליך שעשוי להיראות מעודד בעיני חלק מתושביו.
המרכז לאורבניזם ותרבות ים תיכונית
מכון מחקר המוקדש לחקר עיצוב עירוני, תכנון עירוני ופיתוח ערים ברות-קיימא. האחת צומחת ונתמכת על ידי תוכנית שהחלה עם ארגון הספורט והתרבות הפנאי בבת ים, ישראל. החברה מקיימת מספר פלטפורמות אינטרנט המספקות מרחב אנונימי לשאול שאלות ולדון בבעיות הייחודיות שעומדות בפני בנות כשהן גדלות. על שאלות אלו עונים ארגונים כמו Being Online, ארגון ללא מטרות רווח המספק תמיכה אנונימית לאנשים במצוקה רגשית.
בת ים כוללת מספר רב של פאבים ומסעדות עם מסעדות
ברים, בתי קפה, חנויות, מסעדות ובתי קפה. אמפיתיאטרון ים, שנבנה גם הוא על חוף הים בשנות השישים, הוא מקום לקונצרטים ואירועים ציבוריים. בשנת 2008 התקיים בבת ים כנס בנושא חקר מחדש של מרחבים עירוניים באמצעות אמנות וארכיטקטורה.
לפני האירוע צעדו עשרות פעילי ימין דרך העיר ותקפו מספר חברות ערביות שבבעלות חברות
צילומים שהופצו ברשתות החברתיות הראו קהל שקרא "מוות לערבים" והרס חנויות ערביות. נשים ערביות וקבוצת צעירים בשנות העשרים והשלושים לחייהם צעדו ברחוב ותקפו אותן.
הקורבן בן 33 פונה במצב קשה לבית החולים אך מצבו השתפר לאחר לילה של טיפול אינטנסיבי. לאחר מכן הוא נלקח לבית החולים איכילוב, שם הידרדר מצבו למצב קשה.
בת ים דוחפת למיזוג עם תל אביב
שתומך במהלך להערכת מיזוג אפשרי של שתי הערים. הטענה העיקרית של בת ים היא שאם 170,000 תושביה יצטרפו לתל אביב – 430,000 – הראשונים יהפכו למעמד שני ויקבלו השקעה תקציבית זהה לזו של תל אביב בתושביה המקוריים. אם יתרחש התרחיש הפסימי ביותר וכל התושבים יהפכו לתושבי תל אביב מהשורה השנייה, לא יהיה סוף לכך שבת-ים תתקשה לספק לאוכלוסיה אפילו את השירותים הבסיסיים ביותר. התנהגותה של עירייה זו, הקשורה למצבה הכלכלי ולהיעדר השקעה בשירותים ציבוריים, הובילה לפשיטת רגל מזה כמעט עשור.
בת-ים הצליחה לממן את התרבות עם 8.4 מיליון דולר בשנת 2015
אך שכנתה מצפון הוציאה 170 מיליון שקל וכן הלאה. תל אביב ייעדה 1.5 מיליארד שקל מהתקציב השנתי לקבוצות נוער ברחבי העיר לשנת 2016, ואילו בת-ים ייעדה רק 0.3 מיליון ממנו לתרבות ו -2.2 מיליון לחינוך. קבוצת זכויות האזרח הערבית המתמקדת בנושא מונה יותר מ -65 חוקים ישראלים מפלים שהועברו בין 1948 ל -2020, על פי דו"ח של המכון לחקר מדיניות בתל אביב.